הטור של אולה פוזדניקוב – כל חיי עם הסוכרת – טור רביעי

לאחר שעברתי לצפון, והתמקמתי והתחלתי לעבוד ולנהל אורח חיים עצמאי, הגיע גם מערכת יחסים  שאני נמצאת בה עד היום ♥

אבל בואו נחזור להתחלה, לאחר חודשיים מהמעבר שלי הכרתי בדרכים הישנות והמקובלות של פעם בחור מקסים  עם לב הכי רחב שאני מכירה ואוהבת יותר מכל. לקח לי הרבה זמן עד שנפגשתי איתו כן מודה חששתי… עיר חדשה! בחור חדש!
לא ההתנהלות שאני הייתי רגילה אליה בחיים שלי. ההיכרות שלנו הייתה מצד אחד מהירה מאוד ומצד שני מאוד איטית כל חיי הרי חייתי בלהסתיר מאחרים את המחלה אז גם פה היה מצב דומה. לקח לי חודשים לספר לו על זה שאני חולת סוכרת ומטופלת באינסולין על בסיס קבוע, היה קשה להיפתח ולחשוף את עצמי עד כדי פרטי פרטים. אחרי הרבה אומץ סיפרתי והסברתי הכול, חייבת להודות שהשד לא היה כזה גדול 🙂 , אבל גם חייבת להודות שהפתיחות הזאת גרמה לי להבין בפעם הראשונה שאכן ואפשר להיפתח בפני אנשים והם יבינו אותך ואת מצבך למרות שלא מכירים באופן אישי את הנושא, משהו שלא הכרתי לפני.

וכך עבר לו הזמן שבוע ועוד שבוע והחודשים פשוט עברו ועברו, הכרנו יותר ויותר כל אחד עם החיים והסיפורים שלו נפתחנו אחת כלפני השני וככה התאהבנו לאט לאט.

במערכות יחסים יש זמן לכל דבר .. ואז הגיע זמני להכיר את המשפחה!
ושוב הכול מחדש… לקום מהשולחן לפני האורחה לבדיקת סוכר ולקום מהשולחן בזמן הארוחה להזריק אינסולין ולקום מהשולחן בסוף הארוחה לבדיקה נוספת … לומר באותו הזמן שיש אוכל שאני לא אוכלת כזה או אחר לא היה בסדר העדיפויות שלי כי אז הייתי צריכה להסביר את עצמי… וזה ממש לא מה שחיפשתי לעשות בזמנו.

לקח לי הרבה מאוד זמן להיפתח כלפי עוד אנשים ולספר להם שיש לי סוכרת. לי אישית זה קשה מאוד גם כיום, ידוע לי שיש אנשים עם דעות אחרות! אבל … זאת אני 🙂
וגם כשסיפרתי מעט .. אנשים לא באמת יודעים להבדיל בין type1  ל type2  ומוציאים דברים מהקשרם. ואף נתקלתי בבקשה לא להזריק ליד השולחן! אכן, מאוד מעליב ,פוגע ולא מתחשב .. אבל זה כבר הרבה מאחוריי כיום לא סופרת דברים כאלה! ונזכרתי בזה רק עכשיו כשכתבתי את הטור הזה, אבל כבר עבר ונשכח.

לאחר תקופת אני ובן זוגי עברנו לגור יחד, הרגשתי כל כך טוב ובטוחה שהיה לי מי שמבין אותי ועל מי לסמוך ולמי לבכות כשכואב.
עם הזמן בן זוגי  בירר לי על התחברות למשאבה כי ראה כמה כואב זה להזריק 4 או 5 פעמים ביום בלי סוף… (וכן .. למי שמכיר אותי כיום לא יגיד ולא יחשוב עלי שאני לא חזקה).

אני בזמנו לא ידעתי מה זה משאבת אינסולין, ואחרי בירורים הסכמתי להתחבר ולהתנסות (הניסיון היה במשך 10 שנים :). עד לפני שנה וחצי החלטתי שהגיע הזמן להוריד אותה ולהשתרר מהזנב 🙂 ואכן זה היה הפתרון הכי נכון עבורי בשלב ההוא של חיי. ההתחברות למשאבה עזרה לי להתאזן לתקופה ארוכה מאוד, והיו תקופות שהייתי לוקחת את עצמי בידיים ומשקיע באיזון, אבל הייתי נשברת כל פעם מחדש, אבל לא הייתי לבד תמיד הוא היה שם בשבילי בכל ♥ .

תודה שהקדשתם זמן לקריאת הטור הרביעי שלי
נפגש בטור הבא ונדבר על, חזרה להתמודדות עם הסוכרת וחזרה לביקורי רופא מקצועי והשליטה בסוכרת.