רחלי חלתה לפני 16 שנה בסוכרת טייפ 1 ובעקבות זאת היא הלכה ללמוד תזונאית, אך עד היום מאוד מתקשה לחיות באיזון עם הסוכרת.
איזה סוג סוכרת יש לך?
"טייפ 1."
מתי אובחנת לראשונה כחולה סוכרת?
"לפני 16 שנה."
האם את שומרת ומצליחה להגיע לאיזון?
"לא ממש."
מה את עושה כדי להישאר מאוזנת?
"אני בעקבות הסוכרת שלי הלכתי ללמוד לימודי תזונה והפכתי לתזונאית, התחלתי לרוץ מדי יום 8 קילומטר, אני קצת ירדתי עם השנים וכרגע אני עושה פעמיים בשבוע ריצה וכל השאר זה יוגה, פילאטיס, אין יום שאני לא עושה לפחות שעה פעילות ספורטיבית.
אני אוכלת היום בעיקר דל פחמימה אבל מודה שאני קצת מתקשה בזה, הייתי תקופה טבעונית, תקופה שאכלתי רואו פוד (Raw Food), ניסיתי את כל שיטות התזונה על בשרי, כולל טיפולים אלטרנטיבים וטיפולים פסיכולוגים.
אני לא מאוזנת כי אני לא מזריקה כנראה מספיק, אני חרדתית לגבי נפילות סוכר כי חוויתי חוויות מאוד קשות אז קשה לי להזריק את המנה המלאה, אני אף פעם לא יודעת איך הגוף שלי ינהג.
לפני שהייתי סוכרתית היו לי הפרעות אכילה כאלו שעדיין לא הצלחתי להתשחרר מהם לחלוטין והייתי אנורקסיטית במידה מסוימת ואף פעם לא אכלתי מסודר, ואני עדיין מתקשה לנהל אורח חיים יציב. הסוכרת שלי מאוד רגישה כל דבר קטן משפיע עליה לכן היום אני כבר שנים בשאבה, ולמרות כל הטכנולוגיה שיושבת עליי יש לי קפיצות מאוד גבוהות במהלך היום במיוחד בבוקר ובערב.
באילו תרופות את משתמשת וכמה?
"אינסולין משאבה, ולפני שנה התחלתי לקחת כדור ניסיוני שהיום כבר יותר פופולרי, זה כדור שהתחיל כניסיוני אצל טייפ 1 והוא היה מקובל יותר אצל טייפ 2 והוא מאוד עוזר לשמור על משקל, וזה עוזר לי ברמה מסויימת להתאזן."
האם הסביבה הקרובה שלך לוקחת חלק פעיל ועוזרת בהתמודדות עם המחלה?
" אני גרושה וגידלתי את הילדים שלי לבד, אני לא מכניסה את הסוכרת שלי לחיי היום יום איתם כי זה לא בריא לילדים לגדול עם החרדות, אני לא מערבבת אותם בזה, אני לא נותנת למחלה להשתלט עליי."
עד כמה הסוכרת משפיעה על חייך?
" אני טורפת את החיים ועושה הכל, אין דבר שאני לא עושה חוץ מלקפוץ בנג'י, אבל מצד שני אני לא אסע לחו"ל לבד, אני משתדלת להיות אחראית ולהכיר את המגבלות שלי.
בעבודה הרבה פעמים בבוקר אני עפה למעלה אז לא יוצא לי להגיע מוקדם אז יש לי הסכם עם מקום העבודה שאני יכולה להגיע מאוחר יותר, הבוקר מאוד קשה לי הוא מכשלה בשבילי."
מה רמת הסוכר הגבוה/נמוכה ביותר שהייתה לך איי פעם?
"הגבוה היה בערך 600 כי המכשיר לא ידע לבדוק את זה, והנמוך היותר היה 27."
איך את חושבת שאפשר לשפר את חיי החולים בישראל?
"שהתזונאיות יעברו הכשרה ושיתמחו בסוכרת, אין להן מושג את הפעם בתפריטים שהם נותנים למה שצריך לאכול, התזונה זה המקור.
המימון של הקופות חולים על האביזרים הם ממש מכשלה, אני הייתי צריכה להתחנן לקבל סטיקים כשהייתי בודקת דם ידנית, אני שילמתי המון מהכסף שלי מדי חודש כי הייתי מוגבלת ל3 קופסאות, לחולה סוכרת שרוצה להיות מאוזן והוא לא מאוזן זה לא כמות הגיונית, אני הייתי מודדת איזה 10-12 פעמים ביום לפחות וזה לא מספיק והייתי צריכה לשלם, מי שאין לו את האמצעים לזה אז הוא לא יתאזן.
הדבר הכי חשוב לדעתי זה שצריך שיהיו סדנאות, כשהייתי חולת סוכרת חדשה בזמנו אף אחד לא הסביר לי מה רמת האחריות שלי ומה רמת האחראיות של הרופא, הם לא ידעו לתת לי תשובות לגביי כי כל אדם שונה."
אילו דברים היית רוצה לראות בסוכרת + מועדון הצרכנות של חולי הסוכרת?
"הייתי רוצה לראות סדנאות בנושא תזונה והייתי רוצה לראות שמכניסים חינוך מחדש והיו מביאים אנשים שיצאו מזה, כמו דיאטה שמחנכים אותך מה לאכול ומה לעשות אז ככה עם סוכרת.
אם הייתה יכולת לעשות סדנאות מקומיות או קבוצות תמיכה, זו יכולה להיות תרומה ענקית לקהילה כי לבד מאוד קשה, אני מתקשה אבל כשאני עם קבוצה ומדברת על זה זה עוזר.
לקבוצות תמיכה וסדנאות יש הרבה כוח לעזור, זה לא רק האיכות חיים עומדים על הפרק זה גם החיים עצמם."