אולה פוזדניקוב
היי חברים, נמשיך לטור הרביעי שלי.
היי חברים, נמשיך לטור חמישי שלי.
ממשברים למשברים, מעליות חדות וירידות חדות בסוכר, הכרחתי את עצמי לחזור ולנסות להאמין שוב ברופאים.
הלכתי מאחד לשני לשלישי ולרביעי, ושם עצרתי.. הוא היה נחמד וקצת מבין בהתחלה, הייתי מבקרת אצלו כל כמה חודשים במשך שנתיים, האם עזר לי? לא! האם הצליח? לא! האם איזן אותי? לא! האם ניסה לכוון אותי לחיות ולאכול נכון? לא! האם הוא הבין? בספק! רק כיוון אותי לאכול פחמימות יותר ויותר, ובזמנו לא באמת הבנתי ולא ידעתי את כל מה שאני יודעת היום ומודעת אליו כיום. הייתי וחייתי כמו כולם מקשיבים לרופא, לדאטנית, לאחות, "ילדה טובה".
כל ביקור מחדש all over again , אותה האחות, אותם הבדיקות, אותם השאלות, אותם התשובות, שוב ושוב … כשבפועל אני בא ויוצאת משם ללא הכוונה נכונה ומתאימה לחולי סוכרת .type1
אחרי שהבנתי שהוא לא יכול לעזור לי יותר החלטתי לוותר שוב והפסקתי ללכת אליו תקופה (שנה וחצי). לאחר שנה וחצי החלטתי ללכת לרופאה אחרת באותה המרפאה "ידוע" … ובדיעבד אני נורא מצטערת על ההחלטה ללכת אליה, רופאה לא מתחשבת לא אנושית לא מציאותי ולא מבינה!
הושיבה אותי אצלה בחדר שעתיים ו ארבעים דקות, והדבר היחיד שהכניסה לי לראש שבעוד מספר שנים אני יקבל התקף לב, ושיהיו לי בעיות ברגליים ושאני לא יראה כלום 🙁 הייתה מחרידה ביותר (ונחשבת אחת הרופאות בבית חולים מוכר מקצועית היא לא!) במקום לנסות לכוון אותי מה הכי נכון לעשות לצעירים שלא מאוזנים ולא מכירים את הדרך הנכונה ופונים לרופאים כדי שיכוונו ויתנו עזרה… (מחשבה של תמימים)
כי אז לא ידעתי את מה שאני יודעת היום, היום אני לא צריכה אף רופא שיגיד לי מה? איך? ומה הדרך? ..
בשנים האלו של ON/OFF שלי הייתי מחוברת למשאבת אינסולין, אז זה היה הכי קל והכי פשוט לשכוח שיש לך סוכרת ושצריך לבדוק סוכר בזמן, לבדוק סוכר לפני אורחות, לבדוק סוכר אחרי ארוחות, .. הייתי מזריקה תיקונים על ימין ועל שמאל ללא בדיקות בדם.. ותוצאה של זריקות ללא בדיקות דם, זה היפויים / היפרים לא צפויים.. ומסוכנים.
היום אני קוראת לחיים ההם "רכבות הרים" תרתי משמע! וזאת הדרך לסיבוכי סוכרת בלתי הפיכים בכל גיל ולתנגודת אינסולין ברמות גבוהות וכמעט ולא ניתנות לשליטה, ותנגודת אינסולין זה אומר…
זה אומר להזריק אינסולין בלי סוף
זה אומר להרגיש כבד
זה אומר להרגיש עייף
זה אומר להרגיש רע
זה אומר להרגיש עצבני
זה אומר להרגיש לא שייך
זה אומר להרגיש אבוד ובלי דרך
זה אומר להרוג את עצמך במו ידייך! .. עצוב, כואב, אבוד, אבל זו האמת של כל סוכרתי שמנהל אורח חיים לא תקין ולא בריא ולא לוקח אחריות על עצמו.
הרבה הרבה שנים של מרדנות כלפי המחלה, הביאו אותי למקומות של חוזק עצמי ופנימי, של ביטחון עצמי, של יכולת ללמד את האחר, של יכולת לתרום לאחר, של יכולת לעזור לאחר, של יכולת לחיות היום כמו כולם ועם ערכי סוכר כמו של ,בן אדם בריא" בערכי סוכר כמעט וזהים ל" בן אדם ללא סוכרת"
וכל זה עשיתי בזכות עצמי כי הפסקתי לחכות שמישהו יעשה את זה בשבילי!
אני מצאתי את הדרך שלי כבר מזמן, וכן היום אני הולכת לביקור אצל רופא מאוד ידוע ומבין עניין, וזה רק כי כייף לי וכי יש עם מי לדבר הוא מבין את הדרך שלי ומכוון אותי בדרך שלי! וכשצריך אומר לי גם את דעתו.
ולמרות כל זה אני לומדת כל יום על עצמי ועם עצמי על האחרים ועם האחרים על החיים עם הסוכרת, כי סוכרת זו תורה שלמה שאי אפשר ללמוד ביום אחד, כל יום אצלנו הוא יום חדש כל יום אצלנו הוא יום מתוכנן, כל יום אצלנו הוא יום לא מתכונן.
תודה שהקדשתם זמן לקריאת הטור החמישי שלי
נפגש בטור הבא ונדבר על ההיכרות שלי עם אורח חיים חדש.
